החלטה בתיק בש"א 11287/04

1.        בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ע' בנימיני) מיום 7.11.04, בו נדחתה על הסף תביעת המבקשות לבטל הסכם פשרה שנחתם בין בעלי הדין ביום 14.1.01 וקיבל תוקף של פסק דין. בעקבות דחיית התביעה קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה תוכל להמשיך בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשות ולחלט לטובתה ערבות בנקאית בסך 190,000 דולר שהופקדה על ידי המבקשות במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי. ערבות זו ניתנה משהוצא צו מניעה זמני שאסר על המשיבה לפעול לגביית סכום של כ-180,000 דולר, שלכאורה, היא זכאית לו על פי הסכם הפשרה האמור.

2.        בהסכם הפשרה בין הצדדים, שקיבל כאמור תוקף של פסק דין, נקבע כי המשיבה, חברה גרמנית, תספק 4500 טון נייר למבקשות. בהסכם הפשרה נקבע מנגנון בוררות באם תהיינה למבקשות טענות לגבי איכות הנייר שסופק להן. כאשר הגיע לארץ המשלוח הראשון של 250 טון נייר טענו המבקשות כי איכותו ירודה ביותר. בעקבות טענות המבקשות הופעל מנגנון הבוררות. בפסק הבורר נקבע הסדר לסיום המחלוקת בין הצדדים, שבגדרו קבע הבורר את האופן שבו יהיה על המשיבה לפצות את המבקשות. המבקשות, שהיו להן טענות שונות נגד פסק הבורר עתרו לביטולו. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה לביטול פסק הבורר ואישר אותו ביום 15.10.02. בתביעה נוספת שהגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי, היא התביעה שבגדרה ניתן פסק הדין הנוגע לבקשה דנא, עתרו המבקשות לסעד הצהרתי לפיו הן ביטלו כדין את הסכם הפשרה עם המשיבה. טענותיהן של המבקשות נגד הסכם הפשרה הן בעיקרן הטעיה מצד המשיבה לגבי איכות הנייר שסופק והפרה יסודית של ההסכם על ידי המשיבה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, לאחר שקבע כי היא מנוגדת לפסק הבורר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי ושבו יושבה המחלוקת בין הצדדים. פסק הדין של בית משפט קמא ניתן, כאמור, ביום 7.11.04. בעקבות פסק הדין התאפשר למשיבה לפעול לחילוט הערבות שהופקדה על ידי המבקשות. ביום 17.11.04 נענה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' שילה) לבקשת המבקשות לעכב את חילוט הערבות. ביום 8.12.04 החליט בית המשפט המחוזי, בעקבות בקשת המשיבה, לבטל את הצו הארעי ובכך לאפשר את חילוט הערבות החל מיום 12.12.04. ביום 12.12.04 הוגשה הבקשה דנא לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא ובו ביום נתתי צו ארעי לעיכוב מימושה של הערבות. יצוין עוד, כי הבקשה שבפניי הוגשה לבית משפט זה, עוד לפני שהוגש ביום 21.12.04, על ידי המבקשות, ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (ע"א 11659/04).

3.        לטענת המבקשות, יש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפני שהמשיבה חדלה להתקיים במתכונתה המקורית, שינתה את שמה, הפסיקה את פעילותה בישראל וסגרה את משרדיה בכתובתם המקורית בגרמניה. המבקשות מציינות כי על פי הידוע להן נרכשה המשיבה על ידי חברה אוסטרית וזו העבירה את פעילותה של המשיבה לאוסטריה. לטענת המבקשות, הן יתקשו לקבל את כספן בחזרה אם יתקבל ערעורן על פסק דינו של בית משפט קמא, שכן למשיבה ולחברות האוסטריות שקנו אותה אין נכסים בארץ. מתגובת המשיבה לבקשה עולה, כי מדובר בחברה ציבורית הנסחרת בחמש בורסות בגרמניה. המשיבה טוענת כי שמה אומנם השתנה וכן השתנו בעלי המניות שלה, אך שינויים אלה לא גרמו לשינוי יישותה המשפטית של המשיבה. טענותיה של המשיבה מקובלות עליי. מתשובתה של המשיבה עולה כי מדובר בחברה ציבורית קיימת, שמקום מושבה הוא בגרמניה. החברה שינתה אומנם את שמה וכן נשתנתה זהות בעלי המניות שלה, אך היא נותרה אותה יישות משפטית.

4.        השאלה המתעוררת, אם כן, הינה האם יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין רק מפני שמדובר בחברה זרה. זאת, במיוחד לאור ההלכה לפיה בדרך כלל אין לעכב ביצועו של פסק דין כספי (ראו, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 861-860). אומנם בפסק הדין נדחתה תובענתן של המבקשות, אך מבחינה מעשית תוצאת פסק הדין היא שהמשיבה רשאית לפעול לחילוט הערבות הבנקאית. הדבר נאמר במפורש בסיומו של פסק הדין. היינו, התוצאה הינה שוות ערך לזו של פסק דין כספי. סבורני, כי בנסיבות המקרה דנא אין מקום להיענות לבקשתן של המבקשות. הן שבחרו מלכתחילה להתקשר עם חברה זרה והעובדה שההליכים להשבת הכספים יהיו מורכבים יותר אם תזכינה בערעורן, אין בה די כדי להצדיק היענות לבקשה לעיכוב ביצוע. בית משפט זה כבר פסק בעבר כי עצם העובדה שהזוכה בפסק דין, שהוגש עליו ערעור, היא חברה זרה איננה כשלעצמה סיבה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין (ראו, המ' 369/81 שובינסקי נ' קונטרנס גלזשפט פיר קונטיינרוורקר מ.ב.ה., פ"ד לו(2) 304, 306; ע"א 1509/04 דנוש נ'Chrysler Corporation (לא פורסם)). זאת ועוד, במקרה דנא הסיכויים להביא לביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין, לאחר הליכי הבוררות שנערכו על פי אותו הסכם, אינם נראים גבוהים במיוחד.

5.        סיכומו של דבר הבקשה נדחית. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח.

           ניתנה היום י"ח בטבת תשס"ה (30.12.04).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: